אני לא ראיתי מעולם את קובי ברייאנט.
אני בוחר להתחיל במשפט זה על מנת להדגיש שאני, בניגוד לרבים אחרים מרחבי האתר, הארץ והעולם שראו אותו בשידורים חיים לאורך שנים רבות, לא הספקתי. אני נולדתי 10 שנים לאחר שנבחר בדראפט, וכשהייתי בן עשר הוא פרש. עם זאת, הייתה לו השפעה עצומה על עולם הכדורסל וגם עליי, למרות שמעולם לא ראיתי אותו.
כולם יזכרו את השחקן הענק שהיה, גם אם לא היה תמיד יעיל או חבר לקבוצה טוב, הוא היה אחד הווינרים הגדולים מכולם, ולא רק בדורנו ובספורט המופלא הזה, אלא בכל ענפי הספורט אשר קיימים. הוא לנצח ייזכר כספורטאי ענק, ודבר אשר מראה על כך הוא הכבוד הרב שרכשו לו מועדוני ספורט רבים ושחקנים מענפים שונים לאחר לכתו.
ובפן האישי יותר, קובי היה עבורי סמל לווינריות מטורפת אך גם כריזמה, חיוך וניצוץ השובבות אשר בעיניו. כשחקן, היו רבים שתיעבו או שנאו אותו במרוצת השנים בשל האופי שאפשר היה לאהוב או לשנוא, לא היה תחום אפור בכך.
שלשום ישבתי בערב בשעה שראיתי משחק כדורסל בטלפון, ופתאום נודעה לי ידיעה מזעזעת מפי אחד מהאנשים אשר נכחו יחד איתי בחדר – קובי בראיינט מת. אני לא האמנתי, חשבתי שזה לא יכול להיות, הרי זו בטוח ידיעה שקרית.
לאט לאט החלו לטפטף ידיעות יותר ויותר אמינות ממספר מקומות אשר החלו לאמת את מותו של ברייאנט, לפי דיווחים סותרים אשר לפיהם גם ארבע בנותיו נספו עימו (דבר אשר התברר כמוטעה מאוחר יותר), אך בסופו של דבר יצאה הצהרה מאומתת שלפיה בראיינט מת כתוצאה מהתרסקות מסוקו הפרטי.
אני הייתי המום, כמעט ולא יכולתי לזוז או לדבר ורעדתי מפחד וצמרמורת, רק מקווה שזה לא נכון. כל הזמן ריפרשתי את הטלפון בתקווה לקבל ידיעה לפיה זה לא קרה, שהכל היה חלום בלבד.
בסופו של דבר, כל אוהדי הכדורסל אשר שמעו על מותו, היו בהלם ואני רק נותרתי המום ורועד (פיזית) מההלם.
מי ייתן והוא ינוח על משכבו.
RIP Kobe
לא רוצה להעליב אבל הפסקתי לקרוא כשרשמת שלא ראית את קובי בראיינט.
כמובן שאני לא נעלב, מובן לגמרי…
כלל בכתיבה. ברגע התחלת משפט עם המילים ״לא רוצה להעליב אבל…״ אז כנראה שצריך לעצור ולחשוב מחדש על מה שרצית לומר (לגיטימי אגב) ולכתוב מחדש, אבל בצורה לא מעליבה.
שלום עמוס עוז. תן לי לחדש לך (אלא אם כן אתה באמת עמוס עוז, למרות שאני בספק, בעיקר בגלל התוכן הרגיל שאתה כותב, וקצת בגלל שהוא מת) – כשאתה רושם בלי להעליב, זו אזהרה שבאה להגיד שההמשך לא יהיה מפנק, אבל שהכוונה היא לא לרדת לפסים אישיים, אלא לביקורת לגבי התוכן. כן קראתי והגבתי בפרסומים אחרים של רותם, ואני מעריך את הכתיבה שלו, ולכן רציתי לכתוב למה הפעם אני לא קורא ומגיב.
אגב, מאחר ולא התייחסת לכתבה בכלל, אלא רק להערה שלי, שנכתבה בקשר לפסקה הראשונה בכתבה, נראה כאילו אתה ממליץ לאחרים לזכור דברים שאתה בעצמך שכחת.
כלל בכתיבה. ברגע התחלת משפט עם המילים ״שלום עמוס עוז. תן לי לחדש לך…״ אז כנראה שצריך לעצור ולחשוב מחדש על מה שרצית לומר (לגיטימי אגב) ולכתוב מחדש, אבל בצורה לא מעליבה.
וחשוב לזכור, פשוט לא להגיב זו תמיד אופציה.
אין מילים על הטרגדיה הנוראית.
כשחקן קובי לא עבר את ג'ורדן או אפילו את דאנקן בתקופתו.
בדבר אחד אני בטוח שקובי כן הצליח לממש את החזון שלו ושל הליגה.
–
קובי הפך למותג עסקי יותר חזק וגדול ממה שהיה כשחקן על הפרקט.
ברמה היסטורית ומעל אתלטים אחרים ששמם היה נרדף לענף שבו התחרו( כמו פלפס,רונלדו השמן ובקהאם).
המימוש הגדול כמובן בעידן שבא אחרי חיפוש היורש של ג'ורדן,הגלובליזציה שבאה בהתפתחות התקשורת ובזמן התקופה של דוד סטרן כקומישינר.
לא שיש לי כח לויכוח הסובייקטיבי הזה, אבל מצטער הוא השאיר לדאנקן עשן בכל מה שקשור לכדורסל, דאנקן הצליח כי הוא היה חלק ממערכת משומנת וקבוצה מצליחה, וגם האופי שלו איפשר לו להיות כינור שני או שלישי מה שנתן לו חלק מחמש האליפויות (הוא ממש לא היה מוביל בכולם), קובי מעולם לא קיבל להיות כינור שני לטוב ולרע, והוא שילם על זה מחיר בסו קולד מורשת, גם עם השנים יחד עם סמוש פארקר ושות׳ וגם בשנות הדעיכה (יכל נניח להחליט שהוא על חוזה מינימום כדי להביא סופרסטאר נוסף), ואז מי יודע אולי היו לו אפילו יותר מ6 אליפויות (ואז ממילא ההייטרים היו טוענים שזה עם כוכבית…)
רותם, נתת כבוד גדול ומחמאה אמיתית במילותיך לקובי, שחקן שלא ראית ב'לייב'. תודה
תודה רבה לכל הקוראים. כתבתי על כך שלא ראיתי אותו בשידור מעולם על מנת להדגיש את הניגוד בין כך לבין פרץ הרגשות שתקף אותי. קובי היה אגדה חיה עד לפני יומיים וחצי, ועתה יישאר רק אגדה.
כמו שקובי הוא המייקל של הדור שלי, יקום מישהו שיהיה הקובי של הדור שלך. אולי הוא כבר קם ואנחנו עדיין לא יודעים שהוא יהיה כזה גדול.
בכל אופן תודה על השיתוף והכתיבה. אני גם הייתי מגיב ככה אם חס וחלילה זה היה קורה למייקל, שלא ראיתי לייב מעולם..
אהבתי
🙂
עוצמת התגובות למוות של קובי באמת מרשימה, לדעתי זה הרבה בגלל שזה מפגיש אנשים עם המוות.
לגבי האיש עצמו, ממליץ לכולם לקרוא את מה שכותב עליו ערן סורוקה בערוץ הספורט.
זו כתבה יותר מאוזנת, מאדם שהכיר אותו לאורך הקריירה, ושסולם הערכים שלו נמצא במקום שונה מהכותבים המרכזיים כאן באתר.
האמת? אני לא מצליח להפנים את הדבר הזה ונמנע מכל דבר שקשור בהופס מאז, חוץ מחובותיי בפרויקט הטריידים.
זה ממש מצב בלתי נתפש מה שקרה.